עדכון חם מהשטח – אין כמו קורנפלור

דייסת קורנפלורטוב כידוע אני כבר לא קטנה.

אני בת 3 וחצי חודשים, וזה כבר לא עניין של מה בכך.

אז אי לכך ובהתאם לזאת, החלתטי להתחיל לפתח טעמים ודעות בנושאים נושאים שונים.

הנושא הראשון שחרטתי על דגלי ברח' מנורה בתל אביב, הוא עניין האוכל.

אני באמת לא ילדה מפונקת. אני עודה מה שאומרים, לא בוכה יותר מדי ומחייכת לכל מי שבא אליי, אפילו אם לא בא לי. אבל פשוט נמאס לי ממטרנה. זה היה נחמד בהתחלה, אבל כמו כל דבר, כשלועסים יותר מדי – אז די.
כאילו – Enough is Enough!!!

אז היות שדרך התקשורת המילולית של בסדר (דיברתי על זה בפוסט הקודם) החלטתי שיטה בסגנון "שביתה איטלקית"(להלן לינק מהויקיפדיה).
אני אוכל מהבקבוק את כל המטרנה, אבל לאחר מכן – לפעמים באופן מיידי, ולפעמים אחרי שעה שעתיים, אני פשוט יורקת הכל, רצוי על איזה בגד של אמא, ספה, שטיח וכיוב'.

עשיתי את התרגיל במשך כמה ימים, והתוצאות היו כדלקמן:

1.אמא די נבהלה מהעניין

2. אבא נבהל, אבל השתדל לא להראות את זה שאמא לא תיבהל עוד יותר

3. לקחו אותי לכל מיני טיולים לרבות למקום שנקרא "דנה" ויש בו כל מיני אנשים עם מכשירים שמסתכלים באוזניים ושואלים שאלות ובסוף שלחו אותנו הביתה

4. לקחו אותי לאיש נחמד בשם פרופ' צבי שפירר (אמא קוראת לו צבי והוא גם האבא של חבר של אבא ואמא) הוא היה מאד נחמד ולמעשה השיג את המטרה שלשמה התחלתי את כל הבלאגן הזה! הוא אמר לאמא לתת לי אוכל אחר וחדש שנקרא "קורנפלור".
זה ממש טעים!

מאז אני לא יורקת, למעט שליכטה פה ושם, ושוב – רצוי על אמא, אבא, בגד חדש – או כל דבר אחר שכרוך בעשיית נזק…:-)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>